למה שני אנשים יכולים לקבל בדיוק את אותו גירוי – ואחד יגיד "זה בקושי כואב", בזמן שהשני יחווה כאב משמעותי?

האם האדם השני "מפונק"? האם הוא פשוט פחות חזק?

ממש לא.

המחקר מראה שקיימים הבדלים משמעותיים בין אנשים ברגישות לכאב, והם נובעים משילוב מורכב של גנטיקה, מערכת העצבים, שינה, ניסיון קודם, מצב רגשי, הסביבה והמצב הגופני באותו רגע. (PubMed)

קודם כל – מהו סף כאב?

Pain Threshold – סף כאב הוא הנקודה שבה גירוי מתחיל להיתפס אצלנו ככואב.

לעומתו, Pain Tolerance – סבילות לכאב מתארת כמה כאב אדם מסוגל או מוכן לסבול.

אלה שני דברים שונים.

אדם יכול להתחיל להרגיש כאב יחסית מוקדם, אבל עדיין להיות מסוגל להתמודד איתו היטב.

לכן כשאנחנו אומרים על מישהו שיש לו "סף כאב נמוך", אנחנו לפעמים מתכוונים למעשה לרגישות גבוהה לכאב.

1. חלק מההבדל נמצא בגנטיקה

כן – לגנטיקה יש תפקיד.

מחקרי תאומים מצאו שחלק מההבדלים ברגישות לכאב קשורים לגורמים תורשתיים. במחקר אחד, למשל, ההשפעה הגנטית המשוערת הייתה שונה מאוד בהתאם לסוג הגירוי: כ־60% עבור כאב בניסוי קור וכ־26% עבור כאב מחום. (PubMed)

המספרים האלה לא אומרים ש-60% מסף הכאב של אדם מסוים "נקבע בגנים". הם מתייחסים לשונות בין אנשים באוכלוסיית המחקר.

מחקרים גנטיים עדכניים יותר מחזקים את הרעיון שכאב הוא תכונה מורכבת המושפעת ממספר רב של וריאנטים גנטיים – ולא מ"גן כאב" אחד. (PubMed)

2. מערכת העצבים של כולנו אינה מגיבה בדיוק אותו דבר

כאב אינו פשוט אות שעובר מהאזור הפגוע למוח בעוצמה קבועה.

מערכת העצבים יכולה גם להגביר וגם לעכב אותות הקשורים לכאב.

לכן אותו גירוי יכול להיתפס בצורה שונה אצל אנשים שונים.

למעשה, אפילו כאשר חוקרים נותנים לאנשים בריאים בדיוק אותו גירוי מבוקר, מתקבלים הבדלים עצומים בדירוגי הכאב. (PubMed Central (PMC))

כלומר, שונות בכאב היא תופעה ביולוגית אמיתית – לא עניין של אופי.

3. שינה גרועה יכולה לגרום לדברים לכאוב יותר

זה אחד הגורמים החשובים והפחות מוערכים.

מטא־אנליזה של מחקרים ניסויים מצאה שמחסור בשינה מגביר את תפיסת הכאב. (PubMed)

גם סקירה שיטתית מאוחרת יותר מצאה קשר בין הפרעות שינה לשינויים ברגישות לכאב. (PubMed)

לכן אחרי מספר לילות גרועים:

אותו אימון,

אותו לחץ על השריר,

ואפילו אותו כאב ישן –

יכולים להרגיש חזקים יותר.

זה לא בהכרח אומר שהגוף נפגע יותר. ייתכן שמערכת הכאב פשוט רגישה יותר באותו יום.

4. כאב ממושך יכול לשנות את מערכת הכאב

כאשר אדם סובל מכאב במשך זמן רב, אצל חלק מהאנשים מערכת העצבים יכולה להפוך רגישה יותר.

במצבים מסוימים מדברים על Sensitization – סנסיטיזציה, כלומר הגברה בתגובת מערכת הכאב.

כתוצאה מכך, גירויים שבעבר היו נסבלים יכולים להפוך לכואבים יותר.

זה רלוונטי במיוחד בחלק ממצבי הכאב הכרוני.

אבל חשוב:

רגישות מוגברת אינה אומרת שכל אדם עם כאב כרוני סובל מ"רגישות מרכזית", ואי אפשר לאבחן זאת רק לפי העובדה שכואב הרבה.

5. ניסיון קודם משנה את הדרך שבה אנחנו חווים כאב

המוח שלנו לומד.

אם בעבר פעולה מסוימת הסתיימה בכאב משמעותי או בפציעה, המוח עשוי להתייחס אליה כאיום גדול יותר בפעם הבאה.

לדוגמה:

אדם שנפצע קשה בגב בזמן דדליפט עלול לחזור לאותו תרגיל חודשים לאחר מכן ולהרגיש דריכות ופחד עוד לפני שהרים משקל משמעותי.

זה לא אומר שהכאב "פסיכולוגי".

ציפייה, זיכרון והקשר הם חלק מהמערכת הביולוגית שמייצרת ומווסתת כאב.

6. פחד וחרדה יכולים להשפיע על הכאב

כאשר אדם בטוח שמשהו בגוף שלו מסוכן, מערכת העצבים עשויה להיות דרוכה יותר.

תחשבו על ההבדל בין:

"השריר שלי קצת רגיש אחרי האימון."

לבין:

"קרעתי משהו ואני עלול לגרום לעצמי נזק."

אותה תחושה גופנית יכולה לקבל משמעות אחרת לחלוטין.

זו גם אחת הסיבות שחשוב מאוד כיצד אנשי מקצוע מסבירים למטופלים ממצאים רפואיים.

משפטים כמו:

"הגב שלך גמור"

או

"יש לך עמוד שדרה של בן 80"

לא רק שאינם מועילים – הם עלולים ליצור פחד מיותר.

7. גם ההקשר משנה כאב

דמיינו שקיבלתם מכה חזקה ברגל בזמן משחק כדורגל חשוב.

יכול להיות שתמשיכו לשחק וכמעט לא תשימו לב אליה.

שעה לאחר מכן, בבית, אותה פגיעה פתאום כואבת מאוד.

הרקמה לא בהכרח השתנתה דרמטית בתוך שעה.

ההקשר השתנה.

בזמן המשחק המוח היה עסוק במשימה, באדרנלין ובסביבה. לאחר מכן תשומת הלב חזרה לגוף.

זו דוגמה טובה לכך שכאב אינו מד פשוט לנזק ברקמות.

8. האם נשים וגברים מרגישים כאב אחרת?

ברמת האוכלוסייה קיימים הבדלים מסוימים ברגישות לכאב בין המינים, אבל התמונה מורכבת.

סקירות מדעיות מצביעות על השפעות אפשריות של גורמים ביולוגיים, הורמונליים, פסיכולוגיים וחברתיים. סקירה רחבה של ההבדלים הבין־אישיים בכאב כוללת מין כאחד ממספר גורמים שעשויים לתרום לשונות. (PubMed)

אבל אסור לקחת נתון קבוצתי ולהפוך אותו לחוק לגבי אדם ספציפי.

אי אפשר לדעת כמה אדם רגיש לכאב רק לפי המין שלו.

9. סף כאב נמוך אינו אומר שמשהו "לא בסדר" אצלכם

זו אולי הנקודה החשובה ביותר.

אנחנו רגילים להתייחס לסבילות לכאב כמעט כתכונת אופי:

"הוא קשוח."

"היא רגישה."

אבל המחקר מראה שונות עצומה בין אנשים גם בתנאי מעבדה מבוקרים. (PubMed)

רגישות גבוהה יותר לכאב אינה אומרת שאתם:

חלשים,

מפונקים,

מגזימים

או מדמיינים.

מערכת הכאב שלכם פשוט אינה זהה לזו של האדם שעומד לידכם.

האם סף הכאב יכול להשתנות במהלך החיים?

בהחלט.

וזה מתחבר למאמר הקודם שלנו.

סף ורגישות לכאב אינם בהכרח נתונים קבועים.

הם יכולים להשתנות בעקבות:

שינה, פעילות גופנית, כאב ממושך, פציעה, סטרס, מצב בריאותי, ניסיון קודם וגורמים סביבתיים נוספים.

אפילו שינה יכולה לעשות הבדל: סקירה של מחקרים ניסויים מצאה ששנת התאוששות לאחר מחסור בשינה יכולה לנרמל לפחות חלק מהעלייה ברגישות לכאב שנוצרה בעקבות חוסר השינה. (PubMed)

שאלות נפוצות

למה אני מרגיש כאב הרבה יותר מהר מאנשים אחרים?

אין בדרך כלל סיבה אחת. גנטיקה, מערכת העצבים, שינה, ניסיון קודם, מצב גופני ופסיכולוגי וההקשר יכולים כולם להשפיע.

האם סף כאב נמוך הוא גנטי?

בחלקו. מחקרי תאומים ומחקרים גנטיים מראים תרומה תורשתית לרגישות לכאב, אבל גם לסביבה ולניסיון יש תפקיד משמעותי. (PubMed)

האם חוסר שינה באמת גורם לכאב להיות חזק יותר?

כן. מחקרים ניסויים מצאו שמחסור בשינה יכול להגביר רגישות לכאב. (PubMed)

האם אפשר להעלות את סף הכאב?

במידה מסוימת ניתן להשפיע על מערכת הכאב באמצעות פעילות גופנית, שינה, חשיפה הדרגתית וניהול גורמים שמשפיעים על הרגישות. אבל המטרה אינה להפוך את עצמנו ל"חסינים לכאב".

האם סף כאב נמוך אומר שיש לי בעיה במערכת העצבים?

לא בהכרח. קיימת שונות טבעית גדולה מאוד בין אנשים. רגישות גבוהה לבדה אינה אבחנה רפואית.

השורה התחתונה

אין דבר כזה "אותו כאב אצל כולם".

אפשר לתת לשני אנשים אותו גירוי – והחוויה שלהם תהיה שונה לחלוטין.

הסיבה היא שכאב אינו נקבע רק לפי מה שקורה בשריר, בגיד או במפרק.

הוא תוצאה של מערכת מורכבת הכוללת:

רקמות + עצבים + מוח + גנטיקה + שינה + ניסיון + רגשות + ציפיות + הסביבה שבה אנחנו נמצאים.

ולכן אדם עם סף כאב נמוך אינו אדם חלש יותר.

הוא אדם שמערכת הכאב שלו מגיבה אחרת.

והחדשות הטובות הן שחלק מהגורמים שמשפיעים על הרגישות שלנו ניתנים לשינוי.

מקורות מחקריים

להעמקה: סקירה ב-Annual Review of Neuroscience על ההבדלים הבין־אישיים בכאב, מחקר התאומים על גנטיקה וסביבה ברגישות לכאב, סקירה שיטתית של מחקרי GWAS וגנטיקה של כאב ו-מטא־אנליזה על מחסור בשינה ורגישות לכאב. (PubMed)

הבהרה: המאמר מיועד להעשרת ידע בלבד ואינו מחליף אבחון, ייעוץ או טיפול רפואי. שינוי חדש או משמעותי ברגישות לכאב, ובמיוחד כאב מתמשך או תסמינים נוירולוגיים, מצריכים בירור בהתאם למצב.